תקציר
זו לא הייתה תקופה מזהירה עבור הפיות באותן שנים. הן החלו להיעלם מהיער אט־אט ללא כל סיבה הגיונית.
קלאריון נחשפת לסוד אפל ונורא, שמערער את אמונה ביצורי הקסם ובבני האנוש.
בעקבות זאת היא בורחת מהמציאות וחווה טלטלה בכל תחומי חייה, ובכלל זה במערכות היחסים שלה עם הוריה.
זהו סיפור על סודות; על יצור אפל שמתעקש לחשוף את סוד הפיות, ועל הפיות שכבר יודעות את סודו שלו.
הספר מלווה את קלאריון, פיה נערה בת שתים־עשרה, בהתמודדותה עם מציאות אפלה וכואבת לצד האמת הפנימית שבנפשה, ובמאבקה לשמור על חברתה הטובה ביותר מפני סוד קשה מנשוא.
מלחמה שקטה ואכזרית, סודות אפלים, חברות אמת ומשפחה – כל זאת ועוד בספר סוחף, מרתק ומותח.
פנטזיה ● מתח ● משפחה ● עוצמה ● קבלת השונה ● ״ספרי ניב״ הוצאה לאור
נשמע מעניין! אני רוצה לקרוא את הספר :)
הדמויות בספר
עקרונות ותכנים
קשרים חברתיים ובין הוריים
גיל הנעורים מביא איתו אתגרים רבים וחוויות מגוונות. קלאריון מגלה בעצמה צד חדש שלא היה בה קודם לכן, ולומדת לפתח קשרים חברתיים חדשים לצד מערכת יחסים מול הוריה.
התמודדות עם הקושי
ללמוד לעמוד מול אינספור מכשולים, באינספור מצבים. ללמוד להתמודד איתם גם כשלא קל.
מוגנות
הנושא של מוגנות מאוד רגיש. היום חשוב לנו להגן על הילדים ובני הנוער מסביבה מסוכנת, מאנשים פוגעניים ומניצול. ויותר חשוב לנו - לתת לילדים ובני הנוער את הכלים להגן על עצמם.
בחירה בטוב
סלילת הדרך לבני הנוער מתחילה תמיד בבחירות שלהם עצמם. אם רק ניתן להם את ההזדמנות להיות אחראיים על עצמם, כך הם יגלו את הפוטנציאל העצמי הטמון בהם. הם יגלו עולם של קסם אישי בתוכם. הם יאמינו בעצמם יותר.
קבלת השונה
אחד העקרונות החשובים ביותר שרציתי להעביר כאן בספר - הוא קבלת השונה. אל תשנא את חברך בגלל שהוא שונה ממך. להיפך, ״ואהבת לרעך {גם אם הוא לא} כמוך״. כולם אהובים ויקרים לאבא שבשמיים.
ערך האהבה
הערך הכי חשוב ועמוק כאן, לדעתי. אני רוצה להוכיח לעולם שאהבה לא מתבטאת דווקא דרך רומנטיקה. לדעתי, אהבה זה משהו אחר לחלוטין. זה משהו טהור ועמוק יותר, זה יקר יותר. בשבילי, אהבה היא שמירה על האחר.. היא נתינה לאחר.. היא דאגה לאחר. היא אינה חייבת להתבטא דרך נשיקות. החלום שלי הוא לתקן את הערך הזה לעולם הצעיר ובכלל, כי אהבה היא חיונית לכולנו. והיא צריכה להתבטא בדרך היפה והטהורה שלה, בלי תיאורים מלוכלכים.
~ מאחורי הקלעים ~
מה שעומד מאחורי.....
_______
שלום לכולם, שמי רותי בטשווילי. (בעלת האתר: ״רחוב האומנות של רותי״)
מאז ומעולם ציור הוא יותר מסתם תחביב אצלי, הוא מבטא אצלי את העולם הפנימי שלי.
את הרגשות שלי אני מבטאת הכי טוב דרך הציורים שלי.
שם אני מרגישה הכי חופשיה לשחרר את הרגשות הטמונים בי, במיוחד את אלה שקשה לי לספר לאנשים.
את הספר הזה (״דמעות של זהב״), התחלתי לכתוב בקיץ של שנת תשע״ג (2013), וסיימתי אותו בחורף של שנת תשפ״ג (2023).
תכלס, הוא לא היה אמור להימשך כל כך הרבה זמן...
אלא שכל הזמן הזה העברתי בכתיבת קומיקסים אחרים, יש לי סדרת ספרים מוכנה בבית אבל אני לא יכולה להוציא אותם לאור מחמת בעיות טכניות כרגע. ואת כל זמני השקעתי בהם במקום בספר הזה.
לפעמים הייתי מקבלת ״מוזה״ וחוזרת לכתוב את העלילה ולאייר את הספר הזה. אך מעולם לא חשבתי על כיוון הוצאתו לאור.
וזאת מהסיבה שהקומיקס הזה שימש אותי בעיקר לתירפיה.
הסיפור מורכב מהרגשות שלי בעקיפין, כסיפור כיסוי על מה שאני חווה בחיי היומיום. אבל חשוב לי להבהיר - שלא זה הסיפור שלי - אלא שלקחתי כל מיני רגשות וחוויות שלי וחיברת אותן לסיפור מפרי דמיוני.
משום כך לא היעזתי להוציא החוצה את היופי הזה, הרגשתי שהוא אישי מדי. אבל מצד שני, הרגשתי שיש כאן משהו שאחרים מפספסים, וחבל.
רק בתקופת הקורונה קיבלתי השראה להמשיך איתו, וזאת כתוצאה ממשבר אישי שחוויתי על עצמי, שגרם לי להעריך את עצמי הרבה יותר מה שפעם הערכתי.
התפתחה ביני לבין הדמות הדמיונית שלי קלאריון ידידות מיוחדת, והידידות הזו מתקיימת אצלינו בדפי קומיקס. שם, קלאריון ההיא באה ואמרה לי במילים חודרות ללב - שאם לא אני - אף אחד בעולם לא ידאג להוציא אותה לאור. אז אני חייבת להיות חזקה, ולהתמודד, ולנצח את הקושי - בשביל להציל אותה.
מאז, הרגשתי לוחמת לכל דבר ועניין. קראתי לעצמי ״דובאית״, ויצאתי איתה למלחמות. היא עזרה לי לנצח, היא הייתה האוזן הקשבת שלי בזמן שהעולם היה סגור בקורונה, היא חיבקה אותי בזמן שבעולם החיצוני היה אסור להתקרב לאנשים, היא הייתה שם ולחשה לי שאני חזקה יותר ממה שאני חושבת. ושתינו נעבור יחד את המסע המפותל שלנו.
ואז... הספר הזה קיבל אצלי משמעות עמוקה יותר.
הרגשתי שהעולם זקוק לי.
מתי באמת הייתה הפעם ההיא שחזרתי להשקיע בו? - בקיץ של שנת תשפ״ב.
קיבלתי כמן זריקת מרץ שכזו, שגרמה לי לדבוק במטרה להגשים את חלום הילדות של להוציא ספר לאור - ולא עוד סתם אמרה שחוזרת על עצמה בלי לעשות כלום, אלא באמת לעשות!!!
משם ועד עכשיו - הכל זה תפילות לבורא עולם ישתבח שמו והשגחה פרטית מדוייקת רק שלו.
ואת המסר כבר הבנתי על עצמי, אם אני רוצה - אני יכולה. ואלך עד למקומות מרוחקים שלא חלמתי להגיע אליהם - בשביל להגשים חלומות.
וזה שווה. מניסיון.
_________
המסרים שאני רוצה להעביר דרך הספר ״דמעות של זהב״:
שנתן לי את הכוח לראות את היופי שבחושך, ולחייך ברגעים הכי אפורים.
ותודה לכל מי שעזר, סייע מהצד, לכל מי שעזר לי בעלילה (במיוחד לאחי היקר רפי!) ועקב אחרי הפרסומים שלי, ונתן ביקורת בונה ומילא אותי במחמאות.. אין לכם מושג כמה כוח זה נתן לי, ותדעו לכם שכל מילה מחזקת כזו נתנה לי כוחות על להמשיך ולסיים את הספר הראשון.
בעזרת ה׳ יתברך ב״נ עוד נמשיך, לספר השני.
_______
שלום לכולם, שמי רותי בטשווילי. (בעלת האתר: ״רחוב האומנות של רותי״)
מאז ומעולם ציור הוא יותר מסתם תחביב אצלי, הוא מבטא אצלי את העולם הפנימי שלי.
את הרגשות שלי אני מבטאת הכי טוב דרך הציורים שלי.
שם אני מרגישה הכי חופשיה לשחרר את הרגשות הטמונים בי, במיוחד את אלה שקשה לי לספר לאנשים.
את הספר הזה (״דמעות של זהב״), התחלתי לכתוב בקיץ של שנת תשע״ג (2013), וסיימתי אותו בחורף של שנת תשפ״ג (2023).
תכלס, הוא לא היה אמור להימשך כל כך הרבה זמן...
אלא שכל הזמן הזה העברתי בכתיבת קומיקסים אחרים, יש לי סדרת ספרים מוכנה בבית אבל אני לא יכולה להוציא אותם לאור מחמת בעיות טכניות כרגע. ואת כל זמני השקעתי בהם במקום בספר הזה.
לפעמים הייתי מקבלת ״מוזה״ וחוזרת לכתוב את העלילה ולאייר את הספר הזה. אך מעולם לא חשבתי על כיוון הוצאתו לאור.
וזאת מהסיבה שהקומיקס הזה שימש אותי בעיקר לתירפיה.
הסיפור מורכב מהרגשות שלי בעקיפין, כסיפור כיסוי על מה שאני חווה בחיי היומיום. אבל חשוב לי להבהיר - שלא זה הסיפור שלי - אלא שלקחתי כל מיני רגשות וחוויות שלי וחיברת אותן לסיפור מפרי דמיוני.
משום כך לא היעזתי להוציא החוצה את היופי הזה, הרגשתי שהוא אישי מדי. אבל מצד שני, הרגשתי שיש כאן משהו שאחרים מפספסים, וחבל.
רק בתקופת הקורונה קיבלתי השראה להמשיך איתו, וזאת כתוצאה ממשבר אישי שחוויתי על עצמי, שגרם לי להעריך את עצמי הרבה יותר מה שפעם הערכתי.
התפתחה ביני לבין הדמות הדמיונית שלי קלאריון ידידות מיוחדת, והידידות הזו מתקיימת אצלינו בדפי קומיקס. שם, קלאריון ההיא באה ואמרה לי במילים חודרות ללב - שאם לא אני - אף אחד בעולם לא ידאג להוציא אותה לאור. אז אני חייבת להיות חזקה, ולהתמודד, ולנצח את הקושי - בשביל להציל אותה.
מאז, הרגשתי לוחמת לכל דבר ועניין. קראתי לעצמי ״דובאית״, ויצאתי איתה למלחמות. היא עזרה לי לנצח, היא הייתה האוזן הקשבת שלי בזמן שהעולם היה סגור בקורונה, היא חיבקה אותי בזמן שבעולם החיצוני היה אסור להתקרב לאנשים, היא הייתה שם ולחשה לי שאני חזקה יותר ממה שאני חושבת. ושתינו נעבור יחד את המסע המפותל שלנו.
ואז... הספר הזה קיבל אצלי משמעות עמוקה יותר.
הרגשתי שהעולם זקוק לי.
מתי באמת הייתה הפעם ההיא שחזרתי להשקיע בו? - בקיץ של שנת תשפ״ב.
קיבלתי כמן זריקת מרץ שכזו, שגרמה לי לדבוק במטרה להגשים את חלום הילדות של להוציא ספר לאור - ולא עוד סתם אמרה שחוזרת על עצמה בלי לעשות כלום, אלא באמת לעשות!!!
משם ועד עכשיו - הכל זה תפילות לבורא עולם ישתבח שמו והשגחה פרטית מדוייקת רק שלו.
ואת המסר כבר הבנתי על עצמי, אם אני רוצה - אני יכולה. ואלך עד למקומות מרוחקים שלא חלמתי להגיע אליהם - בשביל להגשים חלומות.
וזה שווה. מניסיון.
_________
המסרים שאני רוצה להעביר דרך הספר ״דמעות של זהב״:
- להעריך את מה שיש לנו.
- לתקן את ערך האהבה לתמונה טובה ובריאה יותר.
לתת הצצה אל תוך מערכת יחסית משפחתית תקינה ויפה כמו בדמיון. - לקבל את השונה ממך, ולאהוב. לא לתת מקום לשנאה ולא לקנאה. אלא לאהוב כל יהודי באשר הוא.
- להעלות מודעות על נושא המוגנות לבני הנוער, בצורה הכי עדינה ונקייה. שחשוב וצריך (!!!) לספר להורים אם מישהו חלילה פגע בנו, או מתכנן לפגוע.
- לתת כוח לחיילים ולחיילות שבינינו, שאנחנו חזקים הרבה יותר ממה שאנו חשובים. שיש בנו כוחות עצומים להילחם ולנצח כל קושי אפשרי.
- לתת מודעות לכוח הרצון והגשמת היעדים והחלומות שלנו. ששוה לעבור כל דרך מלאת תלאות לעבר להיעד הנכסף. אם יש לכם חלום שאתם רוצים להגשים - לכו עליו!!! הזמן המושלם ביותר הוא עכשיו! ולא בעוד עשר שנים.
שנתן לי את הכוח לראות את היופי שבחושך, ולחייך ברגעים הכי אפורים.
ותודה לכל מי שעזר, סייע מהצד, לכל מי שעזר לי בעלילה (במיוחד לאחי היקר רפי!) ועקב אחרי הפרסומים שלי, ונתן ביקורת בונה ומילא אותי במחמאות.. אין לכם מושג כמה כוח זה נתן לי, ותדעו לכם שכל מילה מחזקת כזו נתנה לי כוחות על להמשיך ולסיים את הספר הראשון.
בעזרת ה׳ יתברך ב״נ עוד נמשיך, לספר השני.
המלצות
ראיון עם הסופרת רותי בטש - מחברת ספר הקומיקס ״דמעות של זהב״
רותי בטש מספרת לראשונה מול המצלמה על הילדה הפנימית שלה - קלאריון, אשר יוצאת לעולם עם סיפורה האישי המטלטל שלא סיפרה מעולם.
בספר הקומיקס ״דמעות של זהב״ קלאריון חושפת סודות כואבים ואפלים שנאלצה להסתיר במשך שנים,
על חברות אמת שהתפרקה ועל אמון שנשבר לרסיסים.
בספר הקומיקס ״דמעות של זהב״ קלאריון חושפת סודות כואבים ואפלים שנאלצה להסתיר במשך שנים,
על חברות אמת שהתפרקה ועל אמון שנשבר לרסיסים.
נשמע מעניין! אני רוצה לקרוא את הספר :)
